Heute berichte ich, was David Nir schrieb als Antwort auf ‘Sagt nicht, wir hätten es nicht gewußt No. 371’
‘In den Jahren 2005 – 2007 habe ich ( als Teil der Aktivitäten von ‘Rabbiner für die Menschenrechte’) an einer Reihe von Olivenernten teilgenommen oder dabei geholfen, palästinensische Bauern zu begleiten, so dass sie ihre Felder in der Nähe von Awarta pflügen konnten.
Ich erinnere mich daran, dass die Landdiebe (Siedler von Itamar) ca. 2000 Olivenbäume niedergebrannt hatten, nämlich diejenigen, die nach dem Landraub außerhalb des Begrenzungszaunes der Siedlung stehengeblieben waren. Das war genau vor der Ernte des Jahres 2006, wie ich mich erinnere. Den Dorfbewohnern wurde ‘erlaubt’ ihr Land für die Olivenernte für ein oder zwei Tage zu betreten (d.h. den alten Leuten und den kleinen Kindern – denjenigen, die physisch in der Lage gewesen wären zu arbeiten, wurde es nicht erlaubt). Als wir das Gebiet zuerst betraten, realisierten wir noch nicht, dass das Feuer so viele Bäume beschädigt hatte. Nach ca. einer Stunde Arbeit kehrten wir mit leeren Händen bzw. mit einem kleinen Beutel verkohlter Oliven zurück, die wir als Beweisstücke oder als Andenken mitgenommen hatten. Ich erinnere mich daran, wie die Dorfbewohner in ihr Dorf zurückkehrten, überwältigt und schweigend, langsam gehend.’
David Nir
Questions & queries: amosg@shefayim.org.il
אל תגידו לא ידענו
הפעם אני מביא את דבריו של דוד ניר שנכתבו בתגובה לאל תגידו לא ידענו 371.
הייתי ב 2005-7 מספר פעמים במסיק/אבטחת חריש סמוך לעווארתה (במסגרת פעילות ה“רבנים לזכויות אדם“) זכורני שהגזלנים (מתנחלים מאיתמר) הציתו כ- 2000 מהעצים של עווארתה שנותרו מאחרי גדר הגזל ההיקפית. זה היה ממש לפני המסיק ב 2006 – לזיכרוני. „אפשרו“ להם להיכנס לשטחם ליום יומיים במסגרת המסיק (להם : כלומר רק לזקנים או ילדים – לא לבעלי כושר עבודה). כשנכנסו לשטח עדיין לא שיערו עד כמה כלתה השריפה. לאחר כמחצית השעה/שעה יצאו מהשטח בידיים ריקות או עם שקית קטנה של זיתים חרוכים שאספו לזיכרון. זוכר אותם שבים לכפר, כפופים ודוממים, צועדים ברגל באיטיות.
דוד ניר
שאלות וברורים: amosg@shefayim.org.il